The Sky Is My Witness (2026)
זוהי יצירת וידיאו ארט משולבת פרפורמנס בשלושה חלקים, העוסקת בעדות, זיכרון וטראומה אנושית קולקטיבית, דרך דימויים של כיסאות עקודים, תנועה והיעלמות. היצירה בוחנת כיצד אלימות, פציעה והדרה נוכחות גם בהעדר אדם. החפצים והנוף מתפקדים כעדים שקטים של התרחשויות אנושיות מטלטלות.
לצד המימד הטעון, נושאת היצירה נוכחות נוספת – עדות שקטה, כמעט רוחנית, שאינה שופטת ואינה מטיפה. השמיים והטבע מופיעים כמרחב מביט ומלווה, כזה שנמצא מעבר לאלימות עצמה, אך אינו מתכחש לה.
היצירה מתכתבת עם המציאות הישראלית הסיזיפית ומשיקה למציאות חייהם רווי הסבל של אלפים בעולמנו העכשווי, ונוגעת במתח שבין פגיעות, פחד וזיכרון קולקטיבי.היצירה עצמה מנכיחה עדות.
היוצרת בוחרת להנגיש טראומה חיה נוכחת שמועברת, דרך חפצים ודימויים המאפשר מיפגש עם הצופה שאיננו אלים או מציף. היא מכניסה את עצמה כדמות כמעט רוחנית, כעדה פאסיבית שנוכחת בזמן התרחשות הטראומה, אינה מתערבת רק סופגת את האלימות הקולקטיבית וממשיכה להתהלך לאיטה בעולם הגשמי עדיין נושאת תיקוה. היא איננה מציעה פיתרון אלא מראה, תיקוה ומרחב של עדות - שבו השמיים נוכחים כעדים אילמים, והצופה מוזמן לשהות במתח שבין השבר להחזקת תיקוה. למתח שבין הקיפאון, האובדן, ההיעלמות, והמשכיותה של נוכחות רוחנית עקשנית.